מחלת סוור: מה גורם לכאבי עקב אצל ילדים ואיך מטפלים?

מהי מחלת סוור ולמה היא גורמת לכאב בעקב?

בחלק האחורי של עצם העקב בילדים נמצא אזור גדילה הנקרא אפופיזה. אזור זה עדיין אינו עצם בוגרת לחלוטין ולכן הוא רגיש יותר לעומסים חוזרים.

בתקופות של קפיצת גדילה, עצמות הרגל מתארכות ולעיתים השרירים והגידים אינם מסתגלים באותו קצב. כתוצאה מכך עלול להיווצר מתח מוגבר בשרירי התאומים ובגיד אכילס, המתחבר לעצם העקב. בזמן ריצה וקפיצה הגיד מושך שוב ושוב באזור הגדילה, והעומס החוזר עלול לגרום לגירוי ולכאב.

לעיתים מתארים את סוור כ״דלקת בלוחית הגדילה״, אך למעשה מדובר בצורה של פגיעת עומס באזור מרכז הגדילה של העקב, ולא בדלקת זיהומית או במחלה של העצם.

למה מחלת סוור שכיחה דווקא אצל ילדים העוסקים בספורט?

מחלת סוור מופיעה בתקופה שבה אזור הגדילה בעקב עדיין פעיל. כאשר לכך מצטרפים אימונים הכוללים ריצה, קפיצות ושינויי כיוון, העומס על העקב גדל.

לכן התופעה שכיחה במיוחד בקרב ילדים העוסקים בכדורגל, כדורסל, ריצה, התעמלות וריקוד. גורמים נוספים שעשויים לתרום להופעת הכאב כוללים:

• עלייה מהירה בנפח או בעצימות האימונים.
• מתח או קיצור בשרירי התאומים ובגיד אכילס.
• מבנה מסוים של כף הרגל, לרבות כף רגל שטוחה אצל חלק מהילדים.
• נעליים שאינן מתאימות לפעילות או אימונים חוזרים על משטחים קשים.

בדומה למצבים אחרים של פציעות ספורט בכף הרגל והקרסול, חשוב לבחון לא רק את מקום הכאב אלא גם את סוג הפעילות והעומס שהילד מפעיל על הרגל.

מהם התסמינים של מחלת סוור?

המאפיין הבולט הוא כאב בחלק האחורי או התחתון של העקב שמופיע או מחמיר בעקבות פעילות. הכאב יכול להופיע בעקב אחד או בשני העקבים.

סימנים אופייניים נוספים הם:

• כאב בזמן או לאחר ריצה וקפיצה.
• רגישות בלחיצה על צדי העקב.
• צליעה, במיוחד לקראת סוף האימון או לאחריו.
• הליכה על קצות האצבעות כדי להפחית את הלחץ על העקב.
• לעיתים רגישות מקומית או נפיחות קלה.

איך מאבחנים מחלת סוור?

האבחנה היא בדרך כלל קלינית ומתבססת על גיל הילד, מיקום הכאב, הקשר בין הכאב לפעילות ספורטיבית והבדיקה הגופנית.

בבדיקה הרופא עשוי לבצע מבחן לחיצה לקרסול (Squeeze Test), לחיצה עדינה משני צידי עצם העקב שעשויה לשחזר את הכאב האופייני. הבדיקה היא חלק מההערכה הקלינית ואינה מספיקה לבדה לקביעת אבחנה.

במהלך הבדיקה הרפואית ניתן להעריך את הרגישות בעקב, טווחי התנועה, גמישות שרירי התאומים וגיד אכילס, מבנה כף הרגל ודפוס ההליכה. כאשר התמונה אופיינית למחלת סוור, בדרך כלל אין צורך בבדיקת הדמיה כדי לאשר את האבחנה.

במקרים שבהם התסמינים אינם אופייניים, הייתה חבלה משמעותית או עולה חשד לבעיה אחרת, הרופא עשוי להמליץ על צילום או על בירור נוסף כדי לשלול מצבים כמו שבר, זיהום או פגיעה אחרת בעצם.

חשוב להיבדק אם הכאב חזק מאוד, הילד אינו מסוגל לדרוך על הרגל, הכאב מופיע גם במנוחה או בלילה, או אם קיימים חום, אודם או נפיחות משמעותית.

מחלת סוור, דורבן או דלקת בגיד אכילס: מה ההבדל?

אף שכל המצבים האלה יכולים לגרום לכאב באזור העקב, מדובר בבעיות שונות.

לכן חשוב להדגיש כי מחלת סוור אצל ילד אינה ״דורבן של ילדים״. דורבן בעקב קשור בדרך כלל לבעיה בחיתולית הכפית (Plantar Fascia), ואילו דלקת בגיד אכילס מערבת את רקמת הגיד עצמו. במחלת סוור מקור הבעיה הוא העומס על אזור הגדילה של עצם העקב.

איך מטפלים במחלת סוור?

הטיפול במחלת סוור הוא שמרני בלבד, ואין צורך בניתוח. המטרה היא להפחית את העומס והכאב בתקופה שבה אזור הגדילה רגיש, מבלי להגביל את הילד מעבר לנדרש.

מתיחות, נעליים ותמיכה בעקב

מתיחות הדרגתיות של שרירי התאומים וגיד אכילס יכולות לסייע בהפחתת המתח המופעל על העקב. בהתאם לצורך ניתן לשלב פיזיותרפיה, במיוחד כאשר קיימת מגבלה בגמישות או כאשר הילד מתקשה לחזור לפעילות.

חשוב גם לוודא כי הנעליים מתאימות ותומכות. בחלק מהמקרים ניתן להשתמש במדרסי הגבהה או ברפידות עקב (Heel Cups) להפחתת העומס באזור. מדרסים אינם נחוצים לכל ילד, אך עשויים להתאים כאשר מבנה כף הרגל או דפוס העומס תורמים לתסמינים. קרח לאחר פעילות יכול לסייע בהקלה זמנית על הכאב.

האם חייבים להפסיק פעילות ספורטיבית?

לא בהכרח. ההחלטה תלויה בעוצמת הכאב ובתפקוד הילד. לעיתים מספיק להפחית זמנית את נפח האימונים, את הריצה והקפיצות או לעבור לפעילות שמעמיסה פחות על העקב. במקרים אחרים, ייתכן שיהיה צורך בהפסקת כל פעילות גופנית באופן זמני. 

כאשר הילד צולע או ממשיך לסבול מכאב משמעותי בזמן הפעילות, זהו סימן לכך שהעומס הנוכחי גבוה מדי ויש להפחית אותו.

האם מחלת סוור עלולה לפגוע בגדילת העקב?

זו אחת הדאגות השכיחות של הורים, אך מחלת סוור אינה גורמת בדרך כלל לנזק בלתי הפיך או לפגיעה בצמיחת עצם העקב.

התסמינים יכולים להשתפר ולחזור בתקופות של עומס מוגבר או קפיצות גדילה. עם הבשלת אזור הגדילה, הנטייה למחלת סוור נעלמת. לכן מטרת הטיפול אינה ״לתקן״ את העצם, אלא לנהל נכון את העומסים ולהקל על התסמינים בתקופת הגדילה.

מתי אפשר לחזור לספורט?

אין מספר קבוע של ימים או שבועות שמתאים לכל ילד. החזרה לפעילות צריכה להיות הדרגתית ולהתבסס על התפקוד ועל רמת הכאב.

ככלל, ניתן להתקדם בחזרה לספורט כאשר הילד מסוגל ללכת ללא צליעה, הכאב והרגישות פחתו באופן משמעותי והוא מסוגל לבצע בהדרגה את הפעולות הנדרשות בענף הספורט בלי החמרה משמעותית בתסמינים.

המטרה אינה לבחור בין המשך אימונים כרגיל לבין הפסקה מוחלטת, אלא למצוא את רמת העומס המתאימה ולאפשר חזרה בטוחה לספורט.

אבחון וטיפול בכאבי עקב אצל ילדים

כאבי עקב שחוזרים לאחר פעילות, גורמים לצליעה או מגבילים את הילד בספורט מצדיקים בדיקה כדי לוודא שאכן מדובר במחלת סוור ולשלול גורמים אחרים לכאב.

ד״ר גיל גנוט, מומחה ומנתח כף רגל וקרסול ובוגר התמחות-על במרכזים רפואיים מובילים באוסטרליה ובשוויץ, מבצע הערכה של מקור הכאב, מבנה כף הרגל והקרסול והעומסים הספורטיביים. בהתאם לממצאים ניתן להתאים טיפול שמרני ותוכנית הדרגתית לחזרה לפעילות.

שאלות נפוצות על מחלת סוור