פלטפוס קשיח: אבחון, תסמינים ודרכי טיפול עדכניות

קואליציה טארסלית: הגורם האמיתי לכף רגל שטוחה קשיחה

פלטפוס קשיח כמעט תמיד נובע ממצב מולד הנקרא קואליציה טרסלית (Tarsal Coalition). זהו חיבור לא תקין (גשר) בין שתיים או יותר מעצמות כף הרגל האחורית והאמצעית. במצב תקין, עצמות אלו נפרדות לחלוטין במהלך ההתפתחות העוברית כדי לאפשר תנועה וגמישות. בקואליציה, חלק מהעצמות נותר מחובר, מה שמוביל לאובדן יכולת התנועה וגמישות של כף הרגל, ולשטיחות קבועה.

​​עצמות המעורבות בקואליציה טארסלית

החיבור הלא תקין מתרחש לרוב בין עצם העקב (קלקנאוס) לבין עצם הקרסול (טאלוס), או בין עצם העקב לעצם הסירה (נביקולה). החיבור הזה עלול להיות עשוי בתחילה מרקמה סחוסית גמישה, אך הוא נוטה להפוך לקשיח סביב גילאי הילדות המאוחרים.

תסמינים ותלונות אופייניות: מתי לפנות לאורתופד?

למרות שכף רגל שטוחה היא מצב מולד, רוב הילדים מתחילים לפתח תסמינים רק סביב גיל 8-14, כאשר החיבור בין העצמות מתקשה ומגביל את התנועה באופן משמעותי.

• כאב מתגבר: כאבים כרוניים או חוזרים בצד הפנימי של כף הרגל או הקרסול, המחמירים לאחר עמידה ממושכת או פעילות ספורטיבית.
• מגבלת תנועה (נוקשות): קושי לבצע תנועות סיבוביות (אינברסיה/אברסיה) של כף הרגל ונוקשות מפרקית מורגשת בבדיקה.
• ״כף רגל שטוחה״ קבועה: היעדר מוחלט של הקשת האורכית, גם כאשר המטופל עומד על קצות האצבעות.
• נקעים חוזרים בקרסול: נטייה מוגברת לפציעות ונקעים חוזרים, כתוצאה מחוסר יכולת של כף הרגל להתגמש ולספוג זעזועים.
• הליכה בלתי רגילה: לעיתים ניתן לראות הליכה נוקשה או צליעה קלה, בניסיון להימנע מהפעלת לחץ על המפרקים המוגבלים.

אבחון מדויק של פלטפוס קשיח

מאחר שהטיפול בפלטפוס קשיח שונה לחלוטין מהטיפול בפלטפוס גמיש הנפוץ, אבחון מתקדם ומדויק הוא הכרחי.

1. בדיקה גופנית: אורתופד מומחה יזהה מגבלה משמעותית בתנועה הסיבובית של המפרקים ויבצע את מבחן הרמת העקב (Tip-toe Test) כדי לוודא שאינה מופיעה קשת.
2. צילומי רנטגן (X-Ray): הבדיקה הראשונית שעלולה לחשוף סימנים עקיפים או לעיתים את הגשר הגרמי עצמו.
3. בדיקות CT / MRI (דימות מתקדם): בדיקות אלו הן המפתח לאבחנה סופית. הן מאפשרות למומחה לזהות בוודאות את סוג הקואליציה (גרמית, סחוסית או סיבית) ואת היקפה המדויק, מידע קריטי לתכנון הניתוח.

טיפול בפלטפוס קשיח: שמרני מול כירורגי

הטיפול נקבע בהתאם לגיל המטופל, חומרת התסמינים ורמת המגבלה התפקודית.

טיפול שמרני (לא ניתוחי)

במקרים קלים, או בשלב בו הכאב אינו משמעותי, ניתן לנסות טיפול לא-ניתוחי שמטרתו הקלה על התסמינים:

• מדרסים אורתופדיים מותאמים אישית: מפחיתים עומס מהמפרקים ומספקים תמיכה, אך אינם משנים את מבנה כף הרגל.
• טיפול פיזיותרפי: לחיזוק שרירים תומכים ושימור טווח התנועה הקיים.
• תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs): לשיכוך כאבים והפחתת דלקת מקומית.

טיפול כירורגי (ניתוח)

כאשר הטיפול השמרני אינו מסייע, או כאשר יש כאב ומגבלה תפקודית משמעותיים, ההתערבות הניתוחית היא הפתרון היעיל ביותר.

1. ניתוח כריתת קואליציה (Resection): זהו הטיפול המועדף בילדים ובני נוער. במהלכו מוסר החיבור הלא תקין בין העצמות. המטרה היא להחזיר את טווח התנועה התקין למפרק.
2. ניתוח קיבוע מפרקים (Fusion / Arthrodesis): ניתוח זה שמור למקרים מורכבים יותר, כאשר הקואליציה גדולה מאוד או במטופלים מבוגרים שבהם כבר התפתחו שינויים ניווניים בלתי הפיכים במפרקים. הקיבוע יוצר למעשה עצם אחת קשיחה, ומטרתו העיקרית היא הפסקת הכאב.

שאלות נפוצות על פלטפוס קשיח (FAQ)