טנדינוזיס (Tendinosis): כשהכאב בגיד אינו רק דלקת

כאב בגיד שנמשך שבועות או חודשים מכונה לעיתים באופן אוטומטי ״דלקת בגיד״. אבל כאשר הכאב אינו חולף למרות מנוחה, כדורים נוגדי דלקת או טיפולים אחרים, ייתכן שהבעיה אינה דלקת חריפה אלא טנדינוזיס (Tendinosis), מצב שבו מתרחשים שינויים ניווניים ומבניים ברקמת הגיד.

ההבחנה חשובה, מכיוון שהטיפול בטנדינוזיס אינו מתמקד רק בהפחתת דלקת. המטרה היא לנהל נכון את העומס על הגיד, לשפר בהדרגה את יכולתו לשאת עומסים ובמקרים המתאימים לשקול טיפולים נוספים.

מה זה טנדינוזיס ומה קורה לגיד?

גיד הוא רקמת חיבור חזקה המחברת בין השריר לעצם ומעבירה את הכוחות שנוצרים בזמן תנועה. הוא בנוי בעיקר מסיבי קולגן המאורגנים באופן שמאפשר לו להתמודד עם עומסים משמעותיים.

כאשר הגיד נחשף שוב ושוב לעומס גדול מיכולת ההסתגלות וההתאוששות שלו, עלולים להתפתח שינויים ברקמה. בטנדינוזיס ניתן לראות בין היתר שינויים בארגון ובאיכות סיבי הקולגן, עיבוי של הגיד ולעיתים גם שינויים בכלי הדם וברקמה שסביבו.

לכן, המונחים ניוון גיד או ״שחיקת גיד״ אינם מתארים פשוט דלקת שלא עברה. מדובר בתהליך מורכב יותר של שינוי ברקמת הגיד.

חשוב גם להדגיש: גיד ״שחוק״ אינו בהכרח גיד שאי אפשר לשקם, והאבחנה אינה אומרת שהגיד עומד להיקרע. במקרים רבים ניתן לשפר משמעותית את הכאב והתפקוד באמצעות טיפול ושיקום מתאימים.

מה ההבדל בין טנדינוזיס לטנדיניטיס?

המונחים נשמעים דומים, אך אינם מתארים בדיוק את אותו התהליך. טנדיניטיס (Tendinitis) מתייחס באופן מסורתי לתהליך שבו לדלקת יש תפקיד מרכזי, בעוד שטנדינוזיס מתאר שינויים כרוניים ומבניים יותר בגיד.

בפועל, ההפרדה אינה תמיד מוחלטת. כיום מקובל להשתמש רבות במונח הרחב טנדינופתיה (Tendinopathy) לתיאור כאב והפרעה בתפקוד הקשורים לגיד, משום שהתהליכים המתרחשים ברקמה מורכבים יותר מחלוקה פשוטה ל״דלקת״ לעומת ״ניוון״.

למה הדלקת בגידים לא עוברת?

זו אחת השאלות השכיחות אצל אנשים שסובלים מכאב גידי ממושך. אם קיבלתם טיפול נגד דלקת והכאב חזר או מעולם לא נעלם לחלוטין, אחת האפשרויות היא שמדובר בטנדינופתיה כרונית ולא בתהליך דלקתי חריף בלבד.

במצב כזה, הורדת הכאב אינה בהכרח מספיקה. הגיד עדיין צריך לחזור בהדרגה ליכולת להתמודד עם העומסים שנדרשים ממנו בעבודה, בהליכה או בספורט.

האם כדורים עוזרים לטנדינוזיס?

תרופות נוגדות דלקת ממשפחת NSAIDs יכולות להקל על כאב במקרים מסוימים, אך הן אינן משקמות את מבנה הגיד ואינן מחליפות תהליך שיקום.

גם מנוחה ממושכת אינה בהכרח הפתרון. לעיתים יש צורך להפחית עומס לתקופה מסוימת, אך השבת הגיד לתפקוד מבוססת בדרך כלל על העמסה מבוקרת והדרגתית, ולא על הימנעות מוחלטת מתנועה לאורך זמן.

איפה טנדינוזיס יכול להופיע?

טנדינוזיס יכול להתפתח בגידים שונים בגוף, במיוחד כאשר הם חשופים לעומסים חוזרים. בין האזורים השכיחים:

• גיד אכילס בכף הרגל והקרסול
• גידי השרוול המסובב בכתף
• גיד הפיקה בברך
• גידים באזור המרפק
• גידים נוספים סביב כף הרגל והקרסול

אחד המצבים המוכרים ביותר הוא טנדינוזיס אכילס, במיוחד אצל רצים, ספורטאים ואנשים שחלה אצלם עלייה חדה בעומס הפעילות.

טנדינוזיס אכילס: כשהכאב בקרסול הופך לכרוני

גיד אכילס מחבר בין שרירי השוק לעצם העקב ונושא עומסים גבוהים בזמן הליכה, ריצה וקפיצה. כאשר העומסים החוזרים עולים על יכולתו של הגיד להסתגל אליהם, עלולה להתפתח טנדינופתיה של גיד אכילס.

התסמינים יכולים לכלול כאב לאורך הגיד או באזור החיבור שלו לעקב, נוקשות בבוקר או בתחילת פעילות, רגישות ולעיתים עיבוי של הגיד. הכאב עשוי להתגבר לאחר ריצה, קפיצות או עלייה בעומס האימונים.

המונח שחיקת גיד בקרסול אינו אבחנה מדויקת בפני עצמו. יש לזהות איזה גיד מעורב, היכן ממוקמת הפגיעה ומה חומרתה. מידע נוסף על כאבים באזור זה ניתן לקרוא גם במאמר דלקת בגיד אכילס.

איך מאבחנים טנדינוזיס?

האבחון מתחיל בדרך כלל בבירור ההיסטוריה הרפואית ובבדיקה גופנית. הרופא ינסה להבין היכן ממוקם הכאב, כמה זמן הוא נמשך, אילו פעולות מחמירות אותו, האם חל לאחרונה שינוי בעומס הפעילות ומהו תפקוד הגיד.

כאשר יש צורך בבדיקות דימות, ניתן להיעזר בין היתר ב:

• אולטרסאונד, שיכול להדגים את מבנה הגיד, עוביו ושינויים בסיבי הגיד.
• MRI, שעשוי להידרש כאשר רוצים להעריך בצורה מפורטת יותר את הגיד או כאשר קיים חשד לקרע או לבעיה נוספת.

חשוב לזכור שלא מטפלים ב״תמונת MRI״ או בממצא באולטרסאונד בלבד. שינויים מבניים בגידים יכולים להופיע גם אצל אנשים שאינם סובלים מכאב, ולכן יש לפרש את בדיקות הדימות יחד עם התסמינים והבדיקה הקלינית.

איך מטפלים בניוון גיד?

הטיפול בטנדינוזיס מותאם לגיד המעורב, משך התסמינים, חומרת הפגיעה, רמת הפעילות של המטופל והטיפולים שכבר נוסו. במרבית המקרים הטיפול מתחיל בגישה שמרנית, כאשר השיקום וניהול העומסים נמצאים במרכז התהליך.

שיקום וניהול עומסים: הבסיס לטיפול

המטרה אינה בהכרח ״לא להשתמש בגיד״, אלא למצוא את רמת העומס שהוא מסוגל לשאת ולהעלות אותה בהדרגה.

תוכנית הטיפול עשויה לכלול:

• התאמה זמנית של פעילות שמחמירה משמעותית את התסמינים
• פיזיותרפיה ותרגילי חיזוק מותאמים
• העמסה הדרגתית ומבוקרת של הגיד
• התייחסות לגורמים תפקודיים וביומכניים שעשויים לתרום לעומס

במקרה של שיקום גיד אכילס מנוון, למשל, נדרש לעיתים תהליך של מספר חודשים. השיפור אינו תמיד ליניארי, ולכן חזרה מהירה מדי לעומס מלא עלולה להוביל להתלקחות חוזרת של התסמינים.

טיפול PRP לטנדינוזיס

PRP הוא טיפול שבו מפיקים מדמו של המטופל פלזמה עשירה בטסיות ומזריקים אותה לאזור המטופל. הטסיות מכילות גורמי גדילה וחומרים ביולוגיים המשתתפים בתהליכי תיקון וריפוי של רקמות.

זריקות PRP עשויות להישקל בחלק מהטנדינופתיות הכרוניות, בעיקר כאשר טיפול שמרני ושיקום מתאימים לא הביאו לשיפור מספק.

עם זאת, חשוב לדעת שהמחקרים אינם מצביעים על יעילות אחידה של PRP בכל סוגי הטנדינופתיה. מידת התועלת תלויה בין היתר בגיד המעורב, במיקום ובמאפייני הפגיעה, ולכן יש לבחון את ההתאמה באופן פרטני.

ומה לגבי טיפולים ביולוגיים נוספים?

קיימים טיפולים ביולוגיים נוספים הנבחנים במצבים אורתופדיים שונים, ובהם טיפול ליפוג׳ם, המבוסס על רקמת שומן מעובדת של המטופל.

גם כאן, חשוב להימנע מהבטחות על ״חידוש הגיד״ או בנייה מחדש של הרקמה. הראיות לגבי טיפולים ביולוגיים בטנדינופתיות אינן אחידות, ויש לבחון את השימוש בהם בהתאם לאבחנה, לטיפולים הקודמים ולמצבו של המטופל.

מתי שוקלים טנדוסקופיה או ניתוח?

מרבית המטופלים עם טנדינוזיס אינם זקוקים לניתוח. טיפול פולשני נשקל בדרך כלל כאשר קיימים כאב והגבלה משמעותיים לאורך זמן, למרות תקופה מספקת של טיפול שמרני ושיקום מתאים.

באזור הקרסול ניתן במצבים מסוימים לבצע טנדוסקופיה, הליך זעיר-פולשני שבו משתמשים במצלמה ובמכשירים עדינים המוחדרים דרך חתכים קטנים כדי להגיע לאזור הגיד.

בהתאם לפתולוגיה, ניתן לטפל ברקמה פגועה או בבעיות סביב הגיד. עם זאת, טנדוסקופיה אינה מתאימה לכל טנדינוזיס, וההחלטה תלויה בגיד המעורב, במיקום הפגיעה ובממצאים הקליניים וההדמייתיים.

כאב בגיד שלא עובר? כדאי לבדוק מה עומד מאחוריו

כאשר כאב בגיד נמשך שבועות או חודשים, חוזר בכל ניסיון לחזור לפעילות או מגביל את התפקוד, לא תמיד נכון להמשיך להתייחס אליו כאל "דלקת" בלבד.

אבחון אורתופדי יכול לסייע להבחין בין טנדינופתיה כרונית, קרע חלקי, פגיעה באזור החיבור של הגיד לעצם ומצבים אחרים שיכולים לגרום לתסמינים דומים. בהתאם לממצאים ניתן לבנות תוכנית טיפול שמכוונת לא רק להקלה זמנית בכאב, אלא גם לחזרה הדרגתית ובטוחה יותר לתפקוד.

כאב חד ופתאומי, תחושה של ״מכה״ או קריעה בגיד, נפיחות משמעותית או אובדן פתאומי של כוח ותפקוד עלולים להעיד על קרע בגיד ומצדיקים פנייה לבדיקה רפואית בהקדם.

שאלות נפוצות על טנדינוזיס